הקדשה יפה מהר"ר מאיר חיים שטערן מסאטמאר לחתונת גיסו הרב זאב וואלף טירנויערץ סאטמאר תרס"א.
הקדשה עצמית מאחיינו ר' יעקב שטערן שעשה חליפין עם הרב זאב וואלף בשאמקוט.
הגאון הצדיק רבי זאב וואלף הלוי טירנויער (תרמ"ב-תשי"ט). תלמידו חביבו של הגאון רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סאטמאר אשר אף הסמיכו להוראה, ותלמידו של רבי משה גרינוואלד אב"ד חוסט בעל "ערוגות הבושם".
כיהן בדיינות בעיר שאמלוי, ובשאמקוט ולאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן ברבנות לעספעץ (מולדובה), שאץ (בוקובינה), ועוד.
מסופר עליו שבהיותו רב במחוז שאץ (בשאץ או פאלטישאן) הייתה בצורת והרב טירנויער קיבץ מניין וארגן תפילה להורדת גשם, כשכולם עטופים בטליתות ועטורים בתפילין. מסופר שלאחר זמן קצר ירד הגשם, והיהודים והגויים תושבי הסביבה הודו לו והעניקו לו מתנות.
התמיד בלימודו יומם ולילה בתנאים קשים ביותר: במשך שנים רבות היה אוכל בימות החול חלה יבשה טבולה במים, כי לא היה מה לאכול חוץ ממה שנותר מחלות השבת. גם בתקופת השואה המשיך בלימודו אף שנאלץ לברוח ממקום למקום. בשואה נפטרו שתיים מבנותיו, רבקה ופראדיל, ונרצחו שניים מבניו, חיים אלתר יעקב וצבי.
לפני עלותו לארץ ישראל היה נוסע לצדיקי הדור כמו רבי ישכר דב רוקח מבעלזא, רבי ישראל צבי רוטנבערג מקאסאני, רבי ישראל האגאר מויז'ניץ (ישב בשנותיו האחרונות בגרוסווארדיין).
ב-17 שנותיו האחרונות לא אכל בשר מסיבה לא ידועה.
לאחר השואה עלה לעיה"ק צפת בשנת תש"י יחד עם חתנו האדמו"ר רבי אהרן לייפער מנדבורנה-באניא, וכיהן בה ברבנות ביהמ"ד "אגודת ישראל". גאון מופלג ואיש קדוש. רבות מהנהגותיו היו עפ"י הקבלה. בסוף ימיו הדפיס את ספרו "טל אורות", על מלאכות שבת, אולם שאר כתביו כמעט ולא נדפסו.
Share this lot:
פריט #136